נהג אוטובוס בן 43 מאזור המרכז אשר לקה באירוע מוחי תוך כדי נהיגה, פנה למספר משרדים על מנת לבדוק האם ישנו סיכוי כי האירוע המוחי בו לקה יוכר כתאונת עבודה, אולם במרבית המשרדים אליהם פנה הנהג לא נתנו סיכוי רב לתביעה. לאחר פגישת ייעוץ עם עו"ד דוד עשור החליט הנהג לשכור את שירותיו, על מנת שייצג אותו בתביעתו כנגד המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע המוחי שארע לו תוך כדי נהיגה כתאונת עבודה.
בתחילה פנה הנהג למוסד לביטוח לאומי על מנת שיכיר באירוע שארע לו כתאונת עבודה, אולם לאחר חקירתו על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי, קבע המוסד כי לא מדובר בתאונת עבודה, כי האירוע המוחי בו לקה התובע אינו קשור לעבודתו וכי מקורו במצב תחלואי של התובע.
מכתב התביעה שהגיש בא כוחו של הנהג, עו"ד דוד עשור, לבית הדין לעבודה בתל אביב עולה, בין היתר, כי זמן מה טרם לקה הנהג באירוע מוחי תוך כדי נהיגה, היה הנהג מעורב בוויכוח עם עובד אחר. בעקבות ויכוח זה, כך טען עו"ד דוד עשור, לקה התובע באירוע מוחי תוך כדי נהיגה.
לאחר מאבק משפטי שניהל בא כוחו של הנהג, עו"ד דוד עשור, כנגד המוסד לביטוח לאומי, קבע בית הדין לעבודה בתל אביב כי על המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע המוחי בו לקה התובע תוך כדי נהיגה באוטובוס כתאונת עבודה.
בעקבות ההכרה באירוע כתאונת עבודה נבדק הנהג על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה לו 43% נכות. אולם בא כוחו של הנהג, אשר לא היה שבע רצון מאחוזי הנכות שנקבעו, הגיש ערר על החלטת הוועדה. הוועדה הרפואית לעררים אשר בדקה את הנהג קבעה כי אכן הנכות שנקבעה לתובע הייתה נמוכה מדי, והעלתה את נכותו של הנהג לנכות קבועה של 64%.
בעקבות ההכרה בתביעתו כתאונת עבודה וקביעות הוועדה הרפואית לעררים, שילם המוסד לביטוח לאומי לנהג פיצוי רטרואקטיבי בסך של כ 150,000 ₪, ובנוסף מקבל הנהג קצבה חודשית קבועה של כ 6,000 ₪ (סכום של כ 2 מיליון שקלים במצטבר עד גיל הפרישה), כל זאת בנוסף להכנסתו מעבודה.